הלכות צירוף למנין

הקדמה

חשוב לקרוא את כל ההלכות כי יש ענינים שתלויים זה בזה, ופעמים שישנה תוספת ביאור בהערות למטה.

פעמים שהבאנו דעות המחמירים אע"פ שאין הלכה כמותם, משום שאם אפשר בנקל כדאי שצירוף המנין יהיה לכל הדעות.

אם ישנם עשרה מתפללים ברשות אחת, כל המתפלל עמהם נחשבת לו כתפלה במנין[1] אפילו עומד ברשות אחרת[2] וכן רשאי לענות על כל דבר שבקדושה[3], אך לא יכול לומר קדיש או להיות שליח ציבור[4]. ומכל מקום, מן הראוי להכנס ולהתפלל באותה רשות יחד איתם מב' סיבות :

א) אם הם מתפללים בבית הכנסת או בית מדרש, ישנה מעלה גדולה מאד לתפלה שם היות והמקום מיוחד לתורה[5] או תפלה[6].

ב) ישנן שיטות שתפלה במקום שאין עשרה נחשבת כתפלה ביחיד[7], מן הראוי לחוש לאותן שיטות אף על פי שההלכה אינה כמותן.

עשרה לדברים שבקדושה

• כל דבר שבקדושה, כגון קדיש קדושה וברכו וכל כיוצא בזה, אינו נאמר בפחות מעשרה זכרים בני חורין גדולים, שהביאו שתי שערות[8].
• צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח ציבור עמהם[9].

צירוף על ידי ראיה

• כל עוד העשרה מתפללים ברשות אחת, אין צורך שיראו אלו את אלו[10].
• יש אומרים שכל שרואים אלו את אלו מצטרפים אפילו בשני רשויות[11], והכוונה לראיית פנים[12], ויש אומרים שלא מועיל לצרף למנין על ידי ראיה אלא חייבים כל העשרה להימצא באותה רשות[13], וטוב להחמיר בזה[14], ובשעת הדחק יש להקל[15].
• אם כל המתפללים רואים את פני הש"צ, מועיל הדבר לדעות שמועיל צירוף על ידי ראיה[16].
• אם ישנו שביל להילוך בני אדם, בין של יחיד[17] בין של רבים, העובר בין ב' הרשויות, אינם מצטרפים לכל הדעות[18].

צירוף העומדים בחלל הפתח

• העומדים על חלל הפתח, אם עומדים מאחורי הקו שבו הדלת עומדת כשהיא סגורה בצד החיצון, אינם מצטרפים אפילו אם כעת הדלת פתוחה[19], ואם עומדים במקום הדלת או בחלל הפנימי, י"א שדינם כלפנים[20], י"א שדינם כלחוץ[21], וכיוון שהדבר אינו מוכרע יש להמנע מלצרפם.
• מעיקר הדין העומדים על מפתן הדלת דינם כעומדים בחוץ[22], אך יש מחמירים לא לצרפם גם לעומדים בחוץ[23].

עמידה מאחורי מחיצה ברשות אחת

• העומד מאחורי עמוד באותה הרשות, לא הוי חציצה היות ולא נעשה לחצוץ את הרשות לשנים.
• העומד מאחורי מחיצה, מצטרף לעשרה במקום צורך[24], באופן שיתקיימו שני התנאים הללו, א) שהמחיצה תחת גג אחד[25],    ב) אינה מגיעה עד התקרה[26]. אבל אם חסר אחד מהתנאים, כגון שהיא אינה תחת גג בית הכנסת או מגיעה עד לתקרה אינו מצטרף[27]. וטוב שבנוסף לכך יראו אלו את אלו[28]. וגם באופן זה טוב יעשו אם יתכנסו למקום אחד.
• חדר גדול החצוי על ידי וילון, אם נעשה כדיני מחיצה שלא מתנועעת ברוח[29], והוא מהקרקע עד לתקרה[30], ונעשה על מנת לחצות את החדר לשנים[31], הרי הן כב' רשויות ולא מצטרפים. אבל אם כוונתו רק לצניעות בעלמא[32] אפילו יש בו שאר התנאים, אין הוא חוצץ[33], ויש מקילים[34] בכל מחיצה הנעשית לשם מצוה.
• וילון מחורר שרואים דרכו, דינו כוילון שאינו מחורר[35].
• מחיצה עשרה טפחים המפרידה בין ב' רשויות, אין הבדל אם היא גבוה י' טפחים מצד אחד או משני הצדדים[36].

צירוף דרך חלון בית הכנסת

• היו תשעה בבית הכנסת ואחד עומד מחוצה לה[37], אם מכניס ראשו לחלון בית הכנסת מצטרף לעשרה, ואם לא – תלוי במחלוקת המוזכרת לעיל סעיף ג'[38].
• והוא הדין בחלון עם זכוכית שתלוי במחלוקת הנ"ל. חלון עם סורגים, יש אומרים שתלוי במחלוקת הנ"ל[39], ויש אומרים שלכל הדעות לא מצטרף[40].
• צירוף על ידי ראייה דרך החלון, לדעת הרמ"א הוא רק באופן שהעומד בחוץ נמצא בשווה לקרקע בית הכנסת, ולכן אין אפשרות לצרף מי שעומד בחלון של עזרת נשים הנמצאת בקומה השניה אפילו אם יכניס ראשו בתוכו[41], אמנם לדעת השו"ע בכל אופן מצטרף בתנאים הנ"ל.

שליח ציבור העומד בפתח בית הכנסת

• אם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ, ושליח צבור תוך הפתח, הוא מצרפן[42]. ואם תשעה בבית הכנסת והש"צ תוך הפתח, כל שכן שמצטרף[43], ויש אומרים שבאופן זה לא מצטרף[44].
• אבל אדם אחר שאינו ש"צ – אינו מצרפן ואינו מצטרף עמהם כמו שכתבנו לעיל.

חצר קטנה הפתוחה לחצר גדולה

• חצר גדולה שפתוחה אליה חצר קטנה[45], צריך שרוב המתפללים יעמדו בגדולה, ואז המיעוט שבקטנה נמשכים אחר הרוב שבגדולה, ומצטרפים עמהם אפילו אם השליח ציבור בקטנה. אך אם יש ה' בגדולה וה' בקטנה, וכל שכן שהרוב בקטנה, לא מצטרפים.
• עשרה בגדולה ושליח ציבור בקטנה, אין הוא מוציאם ידי חובתן[46].
• היו ששה בחצר הגדולה – אין משמעות למספר האנשים בחצר הקטנה, ואפילו עשרות אנשים בקטנה, מצטרפים, היות ויש רוב מנין בגדולה[47]. ובאופן זה הש"צ יכול לעמוד בין בגדולה ובין בקטנה.
• במה דברים אמורים שב' חצרות מצטרפות? שאין צורת הפתח וכל שכן דלת בין החצרות, אבל אם יש – הרי הם כשתי רשויות שלא מצטרפות זו לזו[48], ואם רואים אלו את אלו תלוי במה שנתבאר לעיל.
• אם יש ביניהם פתח מעל י' אמות ללא צוה"פ – דינם כחצר אחת[49]. והוא הדין אם אין גיפופין לחצר הגדולה[50], כלומר שהיא שוה ברוחבה לחצר הקטנה.

עמידה בתוך תיבה וחציצה בשאר חפצים

• שליח ציבור בתיבה ותשעה בבית הכנסת, מצטרפין, אף על פי שהיא גבוהה י' טפחים ורחבה ד' טפחים ויש לה מחיצות גבוהות י' טפחים, מפני שהיא בטלה לגבי בית הכנסת[51]. ומשמע שדעת הביאור הלכה להחמיר בזה לכתחילה[52].
• שליח ציבור לאו דווקא, דהוא הדין שאר המתפללים בתיבה מצטרפים לדעת השו"ע, ואין מצטרפים לחולקים.
• אם חצים בתיבה וחצים בחוץ יש מחמירים[53], אמנם פשטות השו"ע להקל גם בזה[54].
• אם התיבה אינו מחוברת לקרקע, או שהיא מחוברת לקרקע אך יש לה גג בפני עצמו תחת לגג בית הכנסת, יש שכתבו בזה להקל לכל הדעות[55].

---

[1] מ"ב (נה,נו), וביאר (שם, ס) "שכיון שעשרה הם במקום אחד שכינה שרויה ביניהם ואז אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין כל מי שרוצה לצרף עצמו עם אביו שבשמים השוכן בתוך אלו העשרה". ע"ע בר"ן (ר"ה ז. מדה"ר), רדב"ז (ב,תרנ – שכתב שדווקא אם היציאה מהחדר שבו עומד היא דרך בית הכנסת) (ו,ב אלפים קלט), צל"ח (ברכות ח.), מלכי בקודש (קיא:), הובא במחזיק ברכה (נה,ט), וכן העיד הגרח"ק משמיה דהחזו"א (ארחות רבינו מהדו"ק ג', עמ' רח).

[2] בתנאי שאין טינוף או גוי עובד ע"ז  או עבודה זרה ביניהם (שו"ע נה,כ).

[3] שו"ע (נה,כ).

[4] שהרי אין מנין ברשות בה הוא נמצא, וכן מוכח מסעיף יז וכמו שביאר בס"ק נו במשנה ברורה.

[5] שו"ע (צ,יח), "בית המדרש קבוע קדוש יותר מבית הכנסת, ומצוה להתפלל בו יותר מבית הכנסת".

[6] ברכות (ו.) תניא אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר "לשמוע אל הרנה ואל התפלה", במקום רנה שם תהא תפלה. וראוי לציין שגם בעזרת נשים יש קדושה, אך לא כקדושת בית הכנסת, ובפרט אם היא חלק מבית הכנסת, ובפרט אם רגילים ללמוד בה שאז יש לה גם קדושת בית המדרש (פסקי תשובות קנא,א).

[7] כך משמעות הרדב"ז (הנ"ל) באופן שאין הכניסה והיציאה לאותו מקום דרך בית הכנסת, הובאו דבריו להלכה בחי"א (כלל ל,א) ובמ"ב (נה,נח).

[8] ברכות כא:

[9] שו"ע (נה,יג).

[10] פרי מגדים אשל אברהם (נה,יב).

[11] כ"כ הרשב"א (שו"ת א,צו) על דרך אפשר, והראבי"ה (א, ברכות קלד), וכמותם פסקו המג"א, הפר"ח, הפר"מ (נה,א"א יב ויד), מהרי"ט (ב,יו"ד ד), מטה יוסף (ב,יג), הגר"ז (נה, טז), שו"ת דבר משה (אמראליו, סימן י'), מנחת שי (שור, או"ח יח), ארחות חיים (ספינקא,נה, כ), וכ"פ המ"ב (נה, נז) להקל בשעת הדחק. ציץ אליעזר (כא,יח) הקל בהסתייגות גדולה. הלכה ברורה (נה, בירור הלכה ל) הקל כשיש צירוף נוסף, ויש לצרף שיטת רש"י (פסחים פה:) הסובר בדעת ריב"ל שהלכה כמותו, שמועיל צירוף גם בשתי רשויות גם כשאינם רואים אלו את אלו.

[12] שו"ע (נה,יד) וכמו שהסביר הערוך השלחן (נה,כ) שכל בי עשרא שכינתא שריא ועיקר השראת השכינה על פני האדם. ואם הוא רואה אותם ואין הם יכולים לראות אותו, כגון בזכוכית כהה – לא מצטרפים.

[13] כ"כ הרשב"ץ בשו"ת הרשב"ש (ס' לז), וכ"מ ברמב"ן (פסחים פה:), שיירי כנה"ג (הג' ב"י,ו), הביאו בשתיקה הא"ר (ס"ק יב), וכ"פ המאמ"ר (ס"ק יד), זרע אמת (א,י), מחזיק ברכה (שלא בשעת הדחק, ע"ש ס"ק יא), שלמי ציבור, ערוך השלחן, חקרי לב (או"ח כח-ט) ועוד. וכן הבית יוסף (ס' נה) הביא דברי הרשב"א והשמיט את הטעם שרואים אלו את אלו מהני. שער הציון (ס"ק נג) בשם המשכנות יעקב (או"ח עה) והגר"א (ס"ק לא), שלחן הטהור (נה,ז).

[14] היות ויש ראיות לכאן לכאן, ואין תמימות דעים במפרשי השו"ע מהי דעת מרן, לכן רצוי מאד לצי"ח כל הדעות ולא לצרף על ידי ראיה.

[15] מ"ב (ס"ק נז), וכן שמעתי מהגאון ר' נתן בן סניור להקל גם לבני ספרד, מכח סתימות לשון מרן בסעיף יד. ויש שסייגו את ההיתר בזה רק לענין צירוף אך לא לענין ברכה, דהיינו ללא חזרת הש"צ וכיוצ"ב.

[16] כדמוכח משו"ע סעיף טו.

[17] ט"ז (קצה,ב), כה"ח (שם,ט).

[18] שו"ע (קצה,א) בשם הרבינו יונה, ואע"פ שהביאו בלשון "יש מי שאומר" כתב הכה"ח (ס"ק ח) שאין חולק בדבר.

[19] יש אומרים שאם רואים אלו את אלו מצטרפים (כנ"ל), אך דעת המהריק"ש והמחזיק ברכה שכיוון שיכול להכנס בנקל ולא נכנס – לא מצטרף בראיה גם לדעת הרשב"א הנ"ל (כף החיים, עה), ונ"מ שאם יש לו מניעה מלהיכנס – מצטרף לשיטתם בהבנת הרשב"א.

[20] חקרי לב (או"ח א,כה).

[21] כ"כ הרי"ו (הביאו הב"י בסימן נה), ודעת הא"ר שהסכים הב"י לדבריו.

[22] כסתימת לשון השו"ע (נה,יג).

[23] כה"ח (ס"ק עא), לחוש לשיטות שדין חלל הפתח כבפנים.

[24] וכגון אשה שצריכה לברך ברכת הגומל במקום שיש עשרה גברים, ועומדת מאחורי מחיצה מחמת הצניעות (יבי"ע ח טו,טו). אמנם בשבט הלוי (ט,כ) משמע שכיוון שנעשו לחוץ בין בית הכנסת לעזרת נשים, לא מצטרפים גם להגהות סמ"ק, ואולי כיוון שלענין ברכת הגומל – ישנן דעות שלא צריך עשרה, יש להקל גם לדעתו. ולכאו' מחיצות עזרת נשים נעשו לצניעות, ובזה אפילו הפר"ח לקמן מקל, וצ"ע בדעתו.

[25] לשון הגהות הסמ"ק (ס' רפב) "מפני שהגג מצרפן".

[26] במקום שהמחיצה פחות מג' טפחים מהתקרה או מהקרקע, לכאורה יש להקל כי אין אומרים לבוד לחומרא, אם כי יש שהחמירו בזה (מ"ב תרכו,יז. ובשעה"צ כג, ובמהדורת דרשו הערה 18).

[27] ואע"פ שהשו"ע (נה,יט) הביאו בשם יש מי שאומר, הורו האחרונים לסמוך עליו להלכה במקום צורך, אול"צ (ח"א,טו), יבי"ע (ח,טו,טו),

[28] לסמוך על הדעות הנ"ל שהתירו בזה.

[29] שו"ע (תרל,י), וע"ע חזו"א (עירובין יג,ו) וחזו"ע (סוכות עמ' ב-ו).

[30] לאפוקי מחיצה שאינו מגיעה לתקרה שיש להקל בה במקום צורך וכדלעיל.

[31] לצורך תשה"מ וכגון שיש ס"ת בחדר. ועיין ערך השלחן (ס"ק ה) שהקשה הרי בסימן שטו מחיצה כזו אינו נחשבת מחיצה לענין שבת, ואדרבא יתכן שגם מי שאסר לעשותה בשבת, יסכים שאינה חוצצת לגבי צירוף למנין, מיהו לא הכריע להקל.

[32] כגון מחיצה שמניחים בין גברים לנשים בשמחות וכיוצ"ב.

[33] פרי חדש (סעיף יג) בשם מהריק"ש, וכתב הכה"ח (ס"ק סט) לחוש לדבריו.

[34] כגון מחיצה לשם סוכה הנמצאת בתוך הבית, פרי מגדים (א"א יב) ע"פ המג"א (רעג,ב) אמנם עי"ש בא"ר (רעג,ב) שחלק על דבריו, וכן הסכימו הגר"א והמאמ"ר (שם), והערך השלחן (נה,ד). אמנם בתוספת שבת ובדגול מרבבה יישבו שיטת המג"א (עיין ביאו"ה רעג, ד"ה "ומבית לסכה"). ועיין עוד בערך לחם (למהריק"ש) שהוא המקור להחמיר בזה, שכתב בהדיא (בסעיף יח) להקל במחיצת סוכה שבתוך הבית, וע"כ שלא הבין כהפ"מ, ויש ליישב).

[35] פשוט, וקל חומר אם יש מחמירים בחלון עם סורג, כמובא לעיל, שדינו כסגור, קל וחומר כאן.

[36] כדמוכח בשו"ע (שעב,ו) ובשאר דוכתי.

[37] דעת ערוך השלחן (נה,כ) שדווקא א' בחוץ, אבל לא יותר. וכן דווקא שעומד בחוץ אבל לא ברשות אחרת, כי לדעתו אין השו"ע מצרף על ידי ראיה על ידי ב' רשויות. והסכימו לחידושו השני השבט הלוי (ט,כ) וקנין תורה (א,טז).

[38] שו"ע (נה,יד) על פי ביאור האחרונים,

[39] החיד"א (טוב עין יח,ל) בשם התשב"ץ (ריש ח"ג).

[40] סידור בית עובד (דיני הקדיש, מא), כף החיים (ס"ק עו) שהכריע כמותו.

[41] ואם רואים אלו את אלו – תלוי במחלוקת הנ"ל.

[42] שו"ע (נה,טו), ואפילו אם הרוב כאן ומיעוט כאן, ש"צ מצרפן, כי כל אחד נותן דעתו אליו (מ"ב נה,נד).

[43] כ"ה הפרישה (נה,ז), והסכימו לדבריו הגרע"א והלבושי שרד, והמ"ב.

[44] פרי מגדים א"א יב. וחשש לשטתו בכה"ח (נה,פ).

[45] ואם הפתח רחב מי' אמות – דינם של שתי החצרות כחצר אחת גדולה. והוא הדין אם אין קירות בשני צידי הפתח, הינם נידונים כחצר אחת.

[46] מ"ב (נה,נו) בשם הפר"מ, והטעם כנ"ל.

[47] בצל החכמה (ח"ו,עה).

[48] פשוט, שהרי הם חלוקות זו מזו על ידי המחיצה, וכ"כ בשו"ע סעיף יח.

[49] כה"ח (נה,פד) בשם הגר"ז.

[50] שו"ע (נה,טז).

[51] שו"ע (נה,יט) בשם הרשב"א. ומכאן אפשר ללמוד שכל חפץ שטפל למקום שבו הוא נמצא – לא מהוה חציצה לגבי השלמה למנין, וכגון כשעושים מנין בבית, ספה או ארון אינם חוצצים.

[52] היות והגר"א (ס"ק לא) כתב שיש לדחות כל ראיות הרשב"א.

[53] מקור חיים (ס"ק יט) לבעל החוות יאיר, משום שמדמה לחצר גדולה וקטנה הנ"ל שצריך שיהיו הרוב בגדולה.

[54] ערוך השלחן (ס"ק כד), משום שמשמע שהבימה ובית הכנסת הינם כמקום אחד לכל ענין.

[55] אפיקי מגינים (נה,מז).