- חכמים בחרו לתת לחג את השם חנוכה. שם של דבר מציין את מהותו, את הדבר העיקרי שבו.
אם כן, מה המשמעות של שם זה? ידוע ש"חנוכה" הוא רמז ל "חנו בכ"ה", כלומר זה היום בו השלימו החשמונאים את הניצחון על היוונים.
אבל ציון חג ע"ש התאריך, עדיין אינו מבטא את מהותו העיקרית של החג!
- ההסבר העיקרי הוא על שם חנוכת המזבח או חנוכת המקדש מחדש, לאחר שנים בהם בטלה עבודת הקורבנות.
אבל עדיין צריך להבין, הרי הנס עליו נקבעה המצוה של החג, מצוות הדלקת הנרות, הוא נס פך השמן, ומה הקשר בין מצוות החג – הדלקת הנר – ובין שמו של החג – חנוכה?
- כתוב "וירק את חניכיו ילידי ביתו" (בראשית יד, לגבי אברהם אבינו כשיצא למלחמה נגד 4 המלכים כדי לשחרר את לוט).
רש"י מסביר שחניכו הוא אליעזר עבדו, שאברהם חינך אותו למצוות, וכל לשון חניכה פירושה "תחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה וכן (משלי כב) חנוך לנער (במדבר ז) חנכת המזבח (תהלים ל) חנכת הבית".
אם כן, חכמים קישרו את החג והמצווה להדליק בו נר – לעניין של החינוך. כיצד הם קשורים?
- שמעתי פעם הסבר נפלא לכך: כאשר החשמונאים ניצחו את היוונים ונכנסו לבית המקדש, הם ראו את החורבן הנורא, ההרס וחילול הקודש שעשו היוונים, אך הם לא התייאשו אלא חיפשו וחיפשו עד שמצאו פך שמן קטן וטהור החתום בחותמו של הכהן הגדול, וממנו הדליקו את המנורה שדלקה בו בנס שמונה ימים.
למרות החושך והשיממון הרוחני שהיה מסביב, הכל נראה חשוך ואבוד – הם הצליחו למצוא את נקודת האור והטוב שבמציאות, ועל ידה האירו את כל השממה הרוחנית!
הנס שנעשה להם בפך השמן סימל את היסוד שבחינוך, היסוד של הכח הפועל במציאות הרוחנית: צריך לחפש בעקשנות ולמצוא בכל יום את הנקודה הטובה בילד או בילדה שלנו, בתלמידה שלנו – להתרכז בטוב שבה, להדגיש לפתח ולהעצים את החוזקות, את הכשרון בתחום מסוים, או התכונה היפה שבה…
ואז קורה הנס! מהנקודה הטובה, מהאור הקטן שגילינו בילדה, בתלמידה שלנו, אותו העצמנו וטיפחנו – נעשה אור גדול ששינה את כולה!
– ומדוע?
כי נתנו לה אמון בעצמה, חיזקנו את הדימוי העצמי החיובי שלה, את האמונה שלה שהיא טובה, שהיא יכולה, למרות כל הקשיים ולמרות הכשלונות שהיא חווה – כי אנחנו רואים בה בעיקר את הטוב והאור! ואז מתחזק הרצון העצמי לתקן ולשפר את הטעון שיפור.
- לעיתים קרובות אנו נוטים להתרכז במגרעות שבילדינו, בדברים שצריך לתקן, מעירים וגוערים לאורך כל היום מתוך אהבה וכוונה טובה לחנך, לשפר את ההתנהגות והתפקוד. אבל אנחנו מייאשים את הילדים ח"ו! הילדים קולטים מסר חוזר ונשנה: את לא בסדר, את מאכזבת אותי, את כישלון בזה ובזה – וכך מאבדים את הביטחון העצמי, את הדימוי העצמי החיובי, מאבדים את התקוה, כי ממילא אבא או אמא או המורה מאמינים שאני גרועה…
- חג החנוכה מלמד אותנו לא להתייאש גם מול מצב חינוכי שנראה קשה, חושך ושממה! כי עיקר החינוך הוא לחשוף ולגלות הטוב והאור הגדול המונח בכל ילד וילדה, וממנו להדליק את האור בכל האישיות, להעצים ולפתח.
- והאור הזה, כל הזמן מוסיף והולך, על ידי חיזוק הנקודות החיוביות, מיום ליום האור עולה ועולה!
- זוהי ברכתי לכם, לכולנו, מורות יקרות, שנדע תמיד, בכל יום ויום בסיעתא דשמיא, להדליק את האורות שבתלמידותינו, נדליק את השמחה וההתלהבות שלהן להתקדם, לשפר ולהצליח.
נאמין בסיעתא דשמיא – שהיא הנס של החינוך – מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך!